אני לא מרגישה שמנה עד שאני מגיעה לחדר כושר. אבל מהרגע שאני מגיעה ורואה מה הולך שם או יותר נכון מי מתהלכות שם, הו אז מתחילה הבעיה. וזו כבר חתיכת בעיה. כי מצד אחד למה שאני ארצה ללכת למקום שגורם לי להרגיש שמנה? ומצד שני, נו ספורט, אתם יודעים, זה חובה. וכאמור זה לא חדר הכושר כמו הבנות שבאות לשם ותסלחו לי על הביטוי אבל מה זה כל הכוסיות האלה? באיזה גיל כולן התחילו להתאמן שהן נראות ככה? לבושות טיפ טופ במיטב בגדי הספורט המחטבים והצמודים שאוספים את הטוסיק הקטן והמעוצב שלהן ואת הירכיים השריריות והריבועים בבטן בצורה מעוררת קינאה, אפילו השיער שלהן שאסוף לקוקו ומוכן לאימון נראה כאילו עבר אצל מעצב שיער לפני שהגיע לכאן. פאדיחה לעמוד לידן. אז יגעתי ומצאתי פתרון.
מכירים את אלה שמנקים את הבית לפני שהעוזרת באה כדי שהיא לא תראה עד כמה באמת מלוכלך? ובכן אותו דבר. אני מתאמנת בפארק כדי שכשאני אגיע לחדר כושר אני אהיה מוכנה. רק שבינתיים הימים עוברים, אני עוד לא מוכנה וממשיכה לשלם על המנוי. אז תפסיקי את המנוי ותתאמני רק בפארק, נכון? זהו שלא כי בפארק חם מדי בקיץ ורטוב מדי בחורף ואין זומבה. אבל אני לא רק מתלוננת וגם לעניין הזה יש לי פתרון. כל הבנות שמבאסות לי את ההגעה לחדר הכושר יגיעו בין השעות תשע לחמש, בזמן שאני בעבודה וביתר הזמן יבואו…אני. לפי החישובים שלי לא אמורה לעבור יותר משנה עד שאני אצליח להשלים את הפער וניתן יהיה להחזיר את חדר הכושר לפעילות סדירה. תודה על ההבנה.