שותה הזמן שלי

 

רץ עכשיו ברשת סרטון שהוציאו ידיעות ספרים. סרטון קצר שמתחיל בפוקוס על כוננית ספרים. ברקע מתנגנת מוזיקה שמדמה כביכול תכנית ריאליטי ומה שקורה זה שאחד הספרים בכוננית זורק את עצמו על הרצפה משל מתאבד. המסר הוא שבכל פעם שאתם רואים תוכנית ריאליטי ספר מתאבד.

הסרטון עצמו חמוד. אמנם קצר אבל המסר שהוא בא להעביר די ברור. עורכי הסרטון בחרו בריאליטי כמשהו ששותה לנו את הזמן. למעשה יש כל כך הרבה דברים אחרים שעושים את אותה עבודה בדיוק. אני מאמינה שכל אחד יודע טוב מאוד מה שותה לו את הזמן, גם אם הוא בוחר להתעלם ממנו, כי לפעמים יותר נוח להישאב. אז זאת יכולה להיות תכנית ריאליטי או צפיה ישירה שעות על גבי שעות בסדרות במחשב, ואפילו בילוי ממושך מדי בחדר כושר. כל אחד מאלה יכולים להיות בגדר פאן כל זמן שהם מוגבלים לזמן סביר, או נעשים במודעות ומתוך תכנון מוקדם. אבל ברגע שאנחנו מתחילים לתהות לאן נעלמו החצי שעה, שעה, שעתיים אחרונות ולפעמים ימים זה סימן שמשהו שתה לנו את הזמן. שותה הזמן שלי הוא ללא ספק פייסבוק. רק אני ואלוהים יודעים כמה זמן מיותר במהלך היום עובר בכניסה ויציאה מהאתר ובריפרושים כדי לוודא שחס וחלילה לא פספסתי שום עדכון, כי מי ישמע מה אני עלולה להפסיד שם.

כוננית הספרים שלי

בבית יש לי כוננית ספרים מלאה שרק מחכה לבואי, וכשאסיים לקרוא את כל הספרים שהיא מכילה מחכה עוד כוננית מלאה גם בבית של ההורים. רק תבחרי. כל כך הרבה ספרים ולצידם חלום אחד קטן, שיום אחד אני אקח חופשה מהחיים ואסע למקום רחוק ושקט, רצוי עם נוף ירוק ובלי גישה לאינטרנט, ושם בתוך ערסל אשכב ואקרא את כל הספרים שאספתי לאורך השנים.

השבוע קניתי שלושה ספרים חדשים במסגרת אחד המבצעים לרגל שבוע הספר. הם באמת מעניינים אותי ואני מחכה להתחיל לקרוא אותם ויודעת שזה יקרה. ממש אוטוטו. כלומר מיד אחרי שאסיים את החמישה שמחכים לי ליד המיטה, דבר שיקרה מיד אחרי שאסיים להתעדכן בפוסטים האחרונים שעלו בפייסבוק בזמן שכתבתי את הפוסט הזה.