ובקומה השלישית, שכן עירום חלקית

אני לא מכירה את השכנים בבניין שלי וזה לא ממש חסר לי, רק אולי פה ושם קצת מסקרן אותי. אחרי הכל אני גרה כאן כמעט שנתיים, חוץ מהדירה שלי יש בבניין עוד 8 דירות, אז זה רק טבעי לתהות מי גר בהן.

אני כן יודעת שבדירה מתחתי גרה זקנה דתיה, היא זו שמשאירה על לוח המודעות מכתבים עם הוראות התנהגות לשאר הדיירים. יש גם את הזקן מעבר לקיר בסלון, שלא ברור מה הוא עושה לקיר אבל הוא עושה את זה בקולי קולות. אחותי סבורה שהוא מחפש שם יהלומים. לי אין מושג מה מקור הרעש אבל אם אגלה יום אחד שהוא חדר לדירה שלי אני לא אהיה לגמרי מופתעת. והיה עוד זוג שגר דלת מולי ודווקא היינו אומרים 'שלום שלום' כשהיינו נפגשים בחדר מדרגות, אבל לפני שבוע בערך ראיתי שמובילים לדירה שלהם ארגזים אז הסקתי שאנחנו כבר לא שכנים. חוץ מהם יש בבניין עוד כמה דירות, שמעולם לא ראיתי מישהו נכנס או יוצא מהן. דירות רפאים.

גם בבניין הקודם בו שכרתי דירה לא הכרתי את השכנים. כשאני חושבת על זה הפעם האחרונה שהכרתי את השכנים היתה כשגרתי עם ההורים. הסיבה לכך היתה אמא שלי ששימשה כוועד הבית במשך 30 שנה, דבר שהפך את נושא השכנים למאוד מדובר אצלנו, ובתור ילדה ידעתי במדויק מי גר באיזו דירה, מי עבר ומי נכנס במקומו.

אתמול זכיתי להכיר חלק מהשכנים שלי. להכיר אפילו יותר מכפי שקיוויתי. כמו בבניינים אחרים באזור גוש דן, ברגע שנשמעה האזעקה כל השכנים יצאו לחדר המדרגות. נוצרה שם אסיפת דיירים ספונטנית והזדמנות להכיר את השכנים. ככה הכרתי את השכן החטוב שלבש רק תחתונים החזיק תינוק על ידיו וטלפון נייד בתחתוניו. לידו עמדה הזקנה הדתיה והוא כמובן התנצל על זה שהוא לובש רק תחתונים, אבל היתה לי הרגשה שהיא סלחה לו בדיוק כמוני.

הכרתי את הזוג הממורמר מקומה ראשונה. גם הם החזיקו, כל אחד, פעוט על הידיים ובמקרה שלהם תודה לאל שהיו לבושים.

הכרתי את הזוג שאני יכולה רק לנחש באמצע מה תפסה אותם האזעקה. הוא רץ החוצה חצי עירום סגר מהר את המכנסיים, לבש גופיה והאיץ בזוגתו שתתלבש מהר כי יש לה רק דקה.

הכרתי את השכנה במכנסי הפיג'מה החמודות עם ציורים של פרות, שהיתה כנראה באמצע ארוחת הערב ויצאה עם פרוסת לחם ביד. שכנה אחרת יצאה עם מגבת מטבח על הכתף וטלפון נייד צמוד לאוזן ("שמעת ממי את האזעקה? ואת הבום? וואי איזה בום").

עמדנו שם 10 דקות (השכן בתחתונים מדד זמנים), קבוצה של אנשים שלא באמת רצו להכיר אחד את השני וחיכו שהזמן יעבור. עובדה, אפילו סבב שמות לא עשינו. ובכל זאת אני חייבת להודות שיותר נעים לי עכשיו כשאני יודעת מי האנשים שגרים סביבי, וגם העליה במדרגות הרבה יותר קלה כשאני יודעת מי מציץ דרך העינית של כל דלת.

ולגבי השכנים שלא היו שם? הם נשארו בגדר תעלומה. אולי נפגש באזעקה הבאה, אולי בנסיבות משמחות יותר ואם לא, גם לא נורא.