אחרי הראשון יבוא השני

מדהים אותי כל פעם מחדש איך מרפי (זה מהחוק) מצליח לעשות את העבודה שלו בצורה כל כך מדויקת.

מה הפעם?

במשך כמעט שנתיים כתבתי בלוג בקפה דה- מרקר. בשלב מסוים שמתי לב שחלק מהפוסטים שלי הולכים לאיבוד. בירור מעמיק העלה שבשל כשל טכני הבלוג שלי התפצל לשתי כתובות ip שונות. מה שקרה בפועל זה שכאשר פרסמתי פוסט לא ידעתי באיזה מהבלוגים הוא יעלה.

כל מי שכותב בלוג יודע שכל פוסט, יהיה קצר ככל שיהיה, חשוב לכותבו כמעט כמו ילד (טוב נו אז אולי אני מגזימה קצת), אבל כל פוסט חשוב לכותבו ואף אחד לא אוהב שדברים שהוא כתב נעלמים פתאום. אותי בכל אופן העניין תסכל מאוד. פניתי לתמיכה הטכנית ומשלא קיבלתי מענה עלה סף התסכול שלי עד שבסופו של דבר הפסקתי לכתוב ועזבתי את הבלוג.

הרצון לכתוב ולשתף המשיכו ללוות אותי והרגשתי צורך לחזור לעשות את זה. בשל היותי קצת טכנופובית זה לקח חצי שנה, אבל שבוע שעבר בעזרת חברה פתחתי את הבלוג הזה. אולי זה גם המקום להודות לה ולהגיד עד כמה אני מעריכה את עזרתה. נועה תודה!

אתמול בערב, אחרי חצי שנה שלא ביקרתי שם נכנסתי לבלוג הישן שלי. בין ההודעות הנכנסות הסתתרה תגובה מלפני 4 חודשים מהשירות הטכני, בה הם מעדכנים אותי שהצליחו לאחד את הבלוגים חזרה וכעת הבלוג שלי תקין. אני יכולה לחזור לכתוב. כמובן שהופתעתי לטובה מכך שהבעיה שלי נפתרה. אבל איך הפיתרון הגיע שבוע אחרי שאני כבר לא זקוקה לו. למה דווקא עכשיו?!

המתפלספים ידברו על זה שכשמשחררים את האנרגיה המוחזקת… כאשר מרפים ולא רוצים כל כך חזק… הו אז קורים דברים. יכול להיות, אבל מבחינתי יש לזה תשובה פשוטה יותר והיא: מרפי שולתתתת!!!1

איך תמיד הפתרון שאני מחפשת מגיע אחרי שאני כבר לא צריכה אותו. כשכבר יש לי משהו אחר ביד? התקבלתי למקום עבודה אחד קיבלתי הזמנה לראיון במקום עבודה אחר. מצאתי חניה אחת, התפנתה במקום טוב יותר חניה נוספת. שבוע שלם אני אשב בבית משועממת, אבל לאותו ערב שקבעתי משהו יגיעו פתאום 2 הצעות נוספות. ואין לזה סוף.

ומה הפואנטה של כל זה? אין! אבל כל זה גורם לי לתהות האם מרפי עובד גם ברשות הזוגית. האם ברגע שאני אתחיל לצאת עם מישהו אחד, לא סתם כזה, אלא רציני, פתאום יבוא עוד אחד? נו במקרה הזה אני אומרת (ואני יודעת שזה עלול להישמע קצת נואש אבל לא אכפת לי) שיבוא הראשון, עם השני אני כבר אסתדר.