הדלקתי את הטלוויזיה הבוקר והאייטם הראשון שראיתי עסק ברעיון המגוחך של "סיירת פוריות". מאוחר יותר גיליתי שאייטם זהה היה כבר אתמול בשש עם עודד בן עמי, ומה אני אגיד, כל הרעיון הזה נראה לי הזוי מכל כיוון שאני מסתכלת עליו.
קצת רקע: מדובר בקמפיין חדש של האגודה הישראלית לחקר הפוריות שמטרתו להעביר מידע לציבור הנשים בנושא ירידה בפוריות במהלך השנים. הטענה שעומדת מאחורי הרעיון היא שהגניקולוגים נפגשים מדי יום עם נשים בנות 40 שמתפלאות לשמוע שאיחרו את הרכבת ולא יוכלו להביא ילדים לעולם. לכן הם רוצים לידע את הנשים שהפוריות יורדת עם השנים ולאפשר להן להחליט מה הן רוצות לעשות בעניין. עד כאן הכל נשמע טוב ויפה. אלא מה, האופן בו הקמפיין הולך להתנהל הוא שגניקולוגים יגיעו לפאבים בתל אביב ויסבירו למבלות את נושא הפוריות.
אל האולפן הגיעו להתראיין, בשם האגודה, ד"ר אריאל הורוביץ, גניקולוג בכיר בבית החולים שיבא תל השומר, ובשם הנשים התל אביביות שמבלות בפאבים, אמירה בוזגלו.
בוזגלו כמובן התקוממה ויצאה נגד הרעיון וד"ר הורוביץ סיפר בין היתר שכשהגיעו נציגי האגודה לדיון בכנסת היתה זו רונית תירוש שהציעה ללכת לפאבים בתל אביב.
ישבתי מול הטלוויזיה וניסיתי להבין מה המטרה האמיתית של כל הסיפור הזה, ועוד קודם, באיזו חוצפה הם מחליטים להיכנס לי ולנשים כמוני לפרטיות. כשאני מייצגת כאן מן הסתם את אותן נשים בשנות השלושים לחייהן שרוצות ילדים, יודעות שהשעון שלהן מתקתק, מודאגות מזה ולא זקוקות לתזכורת או לתוספת לחץ.
רוצים ליידע את הציבור? צאו במסע פרסום כלל ארצי. למה רק בתל אביב? נושא הפוריות זהה אצל נשים בכל הארץ. ואם בחרתם לצורך העניין רק את תל אביב, למה לצאת מתוך הנחה שהמקום היחיד למצוא תל אביבים הוא בפאב. ונניח שאנחנו באמת בפאב, למה לרדוף אחרינו עד שם? דווקא למקום אליו אנחנו הולכים כדי לברוח קצת מהמציאות.
רוצים לעשות את זה נכון? הציעו מפגשי הדרכה בקופות חולים, הזמינו את אוכלוסיית היעד להרצאה וספקו את המידע החשוב הזה, במקום ובזמן הראויים לו. תנו לנו לבחור אם ומתי אנחנו רוצות לבוא לשמוע.
אני מנסה לדמיין את זה. הנה אני יושבת לי בדייט בפאב (סיטואציה לא טבעית ולעתים אף מביכה בפני עצמה) עם בחור נחמד. הכל זורם הכל קליל ופתאום מופיע גניקולוג ושואל אותי בת כמה אני, והאם אני שומעת את תיקתוקי השעון שלי? כמה זמן אתם חושבים יקח לאותו בחור שיושב מולי לקחת את הרגליים ולברוח כל עוד רוחו בו. או לחילופין להציע לי לעלות אליו לדירה וליישם מיידית את המלצות הרופא.
אולי הקמפיין צריך לעסוק בדרכים למצוא זוגיות שמבחינתי לפחות זה שלב אחד לפני הבאת ילד לעולם. או אולי לא הבנתי ולמעשה תירוש ממליצה לי להיות אם חד הורית. שזה דבר נהדר רק לפי מה שהבנתי לא קל לביצוע מבחינה כלכלית במדינה בה אנו חיים ולא היא ולא הדוקטור יעזרו לי לגדל לבד ילד.
ונניח שהזכרתם לי שהשעון מתקתק, מה אתם רוצים שאעשה עם המידע הזה? אכנס צ'יק צ'ק להיריון או אולי אקפיא ביציות? כי אם בהקפאת ביציות מדובר, תקראו לילד או לקמפיין שלכם בשמו, אל תעמידו פנים שאתם דואגים לפיריון שלי, ובכל מקרה בבקשה אל תבואו לבקר אותי באמצע דייט בפאב.
life is a milkshake 
צודקת לחלוטין! אם אחד הליצנים הגניקולוגים יעז להתקרב אלי בפאב הוא יאלץ להתמודד עם כל מה שיש לי לומר בנושא: מי אתה שתיכנס לי לרחם? מי אתה שתחליט "לחנך" אותי? באיזו זכות אתה נכנס למרחב הפרטי שלי, לשיקולים שלי, לזוגיות שלי או למחסור בה?
כמו שאמרת, אף אחד לא יסייע לך בתור אם חד הורית, ואם רוצים לחנך את הציבור – יש דרכים לעשות את זה: צאו בקמפיין שמנגיש אינפורמציה בנושא לנשים בכל הגילאים, התחילו בגיל בית הספר כדי שנשים יכירו את הגוף שלהן ולא יגיבו בהפתעה בגיל 45.
אגב, גם גניקולוג שאומר לי במהלך פגישה גניקולוגית רפואית ש"הרחם שלי מזדקן" ואני צריכה להזדרז, הוא חוצפן בלתי נלאה וזה לא עניינו מה צריך או לא צריך לזרז אותי. רק אומרת.